מיכל פארינטה
מייסדת ואדריכלית נוף ראשית
את דרכי כאדריכלית נוף התחלתי מתוך כמיהה ואהבה לטבע והנאה מהשהייה בו.
ככל שהעמקתי במקצועי התגבש בי הרצון לחזק בעבודתי את החיבור אדם - אדמה כטקטיקה לעורר ולהעמיק את הקשר הרגשי של האדם למערכות הטבע והנוף- כאמצעי בשמירה על הטבע.
תובנה משמעותית נוספת שעלתה מתוך השהייה והתבוננות בטבע היא שהפתרון לכל אתגר תכנוני, נמצא תמיד בשטח.
עבודתי נעשית מתוך תפישת עולם של לקיחת אחריות, דאגה ואהבה לאדמה. כך נולד המושג LANDCARE- המייצג את התפישה התכנונית ומנכיח אותה בכל פרויקט.
התואר ראשון שלי הוא מהמגמה לאדריכלות נוף בניו יורק סיטי קולג' והתמחתי במשרדו של אד' הנוף רב הפעלים M. PAUL FRIEDBERG.
לאחר עבודה במשרדים מובילים בניו יורק ובישראל, השתלמתי במכון ערבה ללימודי סביבה. שם התגבשו הידע ודפוסי החשיבה שלי בנושאים סביבתיים שונים והבשילה בי החשיבה הסביבתית בהקשר של תכנון נוף והבנה כוללת ובין-מערכתיות של הסביבה.
העולם הסביבתי והעולם הנופי חברו יחד בעבודתי בצוות התכנון והחשיבה במחלקה לתברואה בעיריית ניו יורק, כיועצת לשיקום נופי, הנדסי ואקולוגי של אתר הפסולת אדיר השטחים(8000 דונם) FRESHKILLS, שהפך לשטח ציבורי פתוח מתפקד וחי.
את התואר השני השלמתי במגמה לאתיקה ופילוסופיה בשימור משאבי טבע ונוף באוניברסיטת ניו יורק. לימודים אלה תרמו רבות להרחבת ארגז הכלים המקצועי שלי- בפיתוח וגיבוש מנגנוני חשיבה, בחינת שאלות עקרוניות ומוסריות בעבודה סביבתית, ובהקניית כלים נוספים לעבודתי השוטפת.
בשנת 2007 חזרתי לארץ והקמתי את משרד אדריכלות הנוף LANDCARE, לצד הוראה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, כמרצה מן החוץ במסלול לאדריכלות נוף. היום משרדי מתכנן ויועץ במגוון רחב של פרוייקטים סביבתיים-נופיים ובנוסף משמשת כיועצת נופית בועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל).
היבט נוסף וחשוב בחיי הוא תרגול יוגה- המדייקת ומעשירה את עולמי כאדם וכבעלת מקצוע. התרגול מעניק, בכל יום מחדש, יכולת ההתבוננות, פרספקטיבה (פנים-חוץ, מיקרו-מאקרו), וחידוד של מקום הפרט מול העולם הגדול וחיבורו למערכות הטבע. כל אלה באים לידי ביטוי באיכויות שאני מביאה לשולחן העבודה ובדרכים לפיהן אני פועלת בעולם.